יהדות יוון: גלי העלייה והזכאות לדרכון יווני

ישראלים רבים בעלי שורשים יווניים מתעניינים כיום באפשרות לקבל אזרחות יוונית מתוקף היותם צאצאים ליהודים יוצאי יוון. משום שיוון היא חברה מלאה באיחוד האירופי, אזרחות יוונית ודרכון יווני מקנים שלל זכויות למחזיקים בהם: מגורים חופשיים ביוון ובאירופה בכלל, עבודה ולימודים באירופה, ועוד.

תנאי יסודי לזכאות להגשת בקשה לאזרחות יוונית, או להתאזרחות (בהתאם לנסיבות), הוא הוכחה מהרשויות היווניות שאחד מאבות המשפחה - אבא, סבא, סבא-רבא וכו' - היה אזרח יווני ושקיים רישום לאזרחותו במרשמים המתאימים. לצורך כך יש לבצע מחקר משפחתי קצר כדי להתחקות אחר שורשי המשפחה ולאתר את מוצא המשפחה ביוון, וכן את שנת העלייה לישראל.

ניתן להבחין בין מספר גלי עלייה לישראל מקרב יהודי יוון בנסיבות שונות ובתקופות שונות. אמנם שנת העזיבה עצמה לא משנה, בדרך כלל, את הזכאות לאזרחות - למעט במקרה של ניצולי שואה - אך נסיבות העלייה עוזרות להשלים את התמונה ההיסטורית ומסייעות באיתור מסמכים רלוונטיים. להלן מפורטים מספר תרחישים נפוצים של משפחות יהודיות שעזבו את יוון; הבנה טובה יותר של ההיסטוריה המשפחתית שלכם תסייע באיתור המסמכים המתאימים, ובהמשך, בבחינת הזכאות לאזרחות יוונית.

סביב מלחמת העולם הראשונה

מספר מצומצם של משפחות יהודיות עזבו את יוון בין השנים 1910 ו-1920 במטרה להתיישב בארץ ישראל, הן בתקופת השלטון העותמאני והן בתחילת המנדט הבריטי. משפחות אלה העדיפו בדרך כלל להגר לירושלים, משום ששם הייתה קהילה מבוססת דוברת-לדינו שבה הם יכלו להשתלב בקלות מבחינה שפתית ותרבותית. בנוגע לעולים אלה חשובה עיר המוצא: כשמדובר בעולים מסלוניקי, יש לברר האם העולים עזבו את סלוניקי לפני שנת 1913, שכן עד לשנת 1912 סלוניקי הייתה תחת שלטון עותמאני ותושביה - לרבות היהודים - כלל לא היו אזרחים יווניים. מנגד, יהודים שעלו מערים אחרות במרכז יוון, כגון וולוס או לריסה, כבר חיו תחת שלטון יווני והגיעו לירושלים עם דרכונים יווניים.

שנות השלושים

בין השנים 1932 ו-1936 היגרו מסלוניקי לארץ ישראל כ-5,600 יהודים. ברוב המקרים היה מדובר במשפחות ברוכות ילדים ממעמד הפועלים שעזבו את סלוניקי בחיפוש אחר פרנסה, עקב משבר כלכלי חריף שפקד את העיר ופגע קשות בתפקוד הנמל ובפעילות הכלכלית בעיר. רוב המשפחות התיישבו בתל אביב, בשכונת פלורנטין, בשכונת שפירא ובאזור שוק לוינסקי - אזורים שבהם יהודים סלוניקאים אמידים, כגון שלמה פלורנטין, רכשו קרקעות בעשור הקודם ובנו עליהן בתי מגורים ובנייני תעשייה. משפחות רבות שהיגרו בתקופה זו מחזיקות עד היום בדרכונים היווניים המקוריים שלהן, עובדה המקלה על חיפוש השורשים בארכיונים הרלוונטיים.

1941 - עזיבת יהדות רודוס

בשנת 1941, כמה אלפים מיהודי רודוס עזבו את האי בחופזה ונמלטו - רבים מהם לתורכיה השכנה - מחשש שיגורשו על ידי השלטון האיטלקי למחנות ריכוז. רבים מאותם יהודים החזיקו באזרחות תורכית או זכו להגנה מהנציגות התורכית באי עקב קשרים היסטוריים לאימפריה העותמאנית. אולם, חשוב לדעת שרודוס הוחזקה תחת שליטה איטלקית עד לשנת 1945, ואוחדה עם יוון רק בשנת 1947. כלומר, יהודים שעזבו את רודוס לפני שנת 1947 - ובכלל זה, היהודים שנמלטו בשנת 1941 - מעולם לא חיו תחת שלטון יווני, וככאלה, הם לא החזיקו באזרחות יוונית.

1945 - עליית הנוער

לאחר מלחמת העולם השנייה, שלטונות המנדט הבריטי הגבילו את קצב עליית היהודים לארץ ישראל. אחת הדרכים החוקיות לעקוף את המגבלות הייתה באמצעות עליית הנוער - בני נוער שעלו בגפם, ללא הוריהם, קיבלו היתר לעלות ולהשתלב במשקים חקלאיים ובקיבוצים שונים. ב-8 באוגוסט 1945 עגנה בנמל חיפה אוניה ועל סיפונה כמה מאות בני נוער יהודים יוצאי יוון, בדרך כלל בין הגילאים 11 ו-18, שעלו ללא הוריהם. מדובר היה בניצולי שואה - מרביתם הסתתרו ביוון במהלך המלחמה - וככאלה, צאצאיהם עשויים להיות זכאים להתאזרחות תחת החוק המיוחד ביוון לניצולי שואה.

1949-1950 - עליית ניצולי שואה

לאחר מלחמת העולם השנייה התאספו ביוון, בעיקר באתונה, כמה אלפי יהודים יוונים ניצולי שואה. מרביתם היו ניצולי אושוויץ, בעוד אחרים הסתתרו ביוון והצליחו להתחמק מגירוש. עם הקמת מדינת ישראל, לצד סיום מלחמת האזרחים ביוון ב-1949, התאפשרה עזיבתם של היהודים באופן מסודר, אולם יהודים שעזבו את יוון בשנים אלה במטרה להתיישב באופן קבוע בישראל נדרשו לוותר על אזרחותם היוונית. השלטונות היווניים העניקו לאותם עולים תעודת מעבר - הקרויה בצרפתית laissez-passer - משום שבעת שעזבו את יוון הם כבר לא היו אזרחים יווניים ולא היו זכאים עוד לדרכון יווני. גם במקרה זה ייתכן שצאצאיהם יהיו זכאים להתאזרחות תחת החוק המיוחד ביוון לניצולי שואה.

שנות השישים ועד היום

החל משנות השישים יהודים בודדים עלו מיוון לישראל עקב סיבות אישיות. ברוב המקרים, אזרחותם של עולים אלה לא בוטלה וצאצאיהם יוכלו לקבל אזרחות בקלות יחסית, בהינתן המסמכים המתאימים.

לפיכך, הזכאות לאזרחות יוונית נשענת במידה רבה על הסיפור המשפחתי - באילו נסיבות עלו אבות המשפחה מיוון לישראל, האם הם נחשבים ניצולי שואה על פי החוק היווני והאם אזרחותם היוונית בוטלה או נשמרה עד ליום מותם. בהתאם לכך ניתן יהיה לבחון האם גם אתם תהיו זכאים לאזרחות יוונית ובאיזה מסלול - אזרחות אוטומטית מלידה או התאזרחות.